בן שרה ויצחק-משה, נולד ביום י"ג באייר תרפ"ח (3.5.1928) בסופיה, בירת בולגריה. למד בבית-ספר יסודי עברי ואחרי-כן בגימנסיה בולגרית אולם הפסיק את לימודיו באמצע כיוון שכל רצונו היה להגיע כמה שיותר מהר לארץ-ישראל. אלי הצטרף ל"עליית-הנוער" בהיותו בן 16 ובמסגרתה עלה לארץ-ישראל בשנת תש"ד (1944). עם הגיעו נשלח לקיבוץ גבע וכעבור שנתיים הצטרף, יחד עם חברתו, לקיבוץ אורים, ובכך היה בין המתיישבים הראשונים בנגב. שנתיים שהה באורים ואז גויס לגדוד ה8- של חטיבת הנגב של הפלמ"ח. בליל 17-18 ביולי 1948, נערך מבצע "מוות לפולש" במגמה לפרוץ את הדרך אל הנגב, כקביעת עובדה לקראת ההפוגה הקרבה. במסגרת המבצע הוטל על חטיבת הנגב לכבוש את משלטי כאוכבה וחוליקאת. ההתקפה נכשלה והכוחות נאלצו לסגת.

ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948) נפל אלי בקרב על משלטי כאוכבה שליד חוליקאת; היה זה לו הקרב הראשון והאחרון. הוא הובא לקבורה בקבר-אחים בקיבוץ רוחמה. זמן קצר לאחר נופלו הגיעו הוריו ארצה. לפי בקשת אמו הועבר, ביום י"א בתמוז תש"י (26.6.1950), למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.

חבריו הוציאו לאור חוברת לזיכרו בה מתגלה אלי כאדם חזק הן בגופו והן באישיותו, המשרה על סביבתו אופטימיות ורוגע. תחביביו היו עיסוק בבעיות מתמטיות ופיסיקליות.